הומוסאפיאנס – לאורך השנים נתקלנו בניסיונות להגדיר את מושג האנושיות בהיבטיה השונים בהקשרים שונים. למשל אריסטו במונחים של הומו- פוליטיקוס- מי שחיי מחוץ לפוליס (בע"ח/ אל) הוא לא אדם. אדם חיי במסגרת הפוליטית. ושאר הוגים לאורך ההיסטוריה.
למה הסיפתח? נדבר על היסטוריון הולנדי בשם יאןהויזינגה(Huzinga) הוא כתב שני ספרים שגם תורגמו לעברית. הספר "האדם המשחק"- Homo Ludens, הוא טוען שאחד המרכיבים שמבחינים בין האדם לבין מה שאינו אדם הוא המשחק. כלומר המשחק הוא אפיון למושג האנושיות. זו הנחה יסוד להגדרת מה זה אדם. המשחק טבוע באופיו של המין האנושי ומהווה את המכנה המשותף לאותם אלו שנקראים המין האנושי ומזה ניתן לגזור עוד מאפיינים לגבי פעילות קולקטיביות. כלומר משחק זה מעבר לפעולה ביולוגית אינסטינקטיבית. גם הכלבים משחקים אבל לאדם יש משמעויות אחרות למשחק שהתפעול שלהם וההקשרים מאיר את המשחק באופן אחר. ההנחה של החוקר היא שהפעולה שאנחנו קוראים לה משחק- אצל בע"ח לא מוגדרת כמשחק אלא אחרת, בעוד שאצל בני האדם מובן מהו משחק ומה אינו משחק.
הויזינגה מדבר על התבוניות במשחק- המשחק לא בהכרח רציונלי, אבל למרות זאת יש יסוד תבוני לכל משחק שנותנת לו משמעות. ההבחנה בין משחק ללא משחק- משחק הוא קודם כל פעולה שעושים לשם המשחק. כשאנחנו משחקים זה אומר שאנחנו עושים משהו לא ברצינות, שלא כמו מלחמה. ההבחנה היא קריטית, ואצל בני האדם אנחנו יודעים להגיד איפה מתחיל ואיפה נגמר המשחק.
מאפייני המשחק לפי הויזינגה:
- המשחק לא ברצינות– למטרות הנאה, בידור, כושר, חברתיות. הוא לא המציאות עצמה אלא חיקוי המציאות החברתית.
- למשחק יש זיקות חברתיות-(קונטקסט רחב) המשחק לא נעשה במנותק מהקשרים קונטקסטואליים אחרים, גם אם לא היחיד לא מודע לה. למשל חיזוק הקשר עם אנשים אחרים, פיתוח קישוריים פיזיים וחברתיים, חיזוק יכולות אישיות.
- המשחק הוא תופעה רצונית- אם המשחק נכפה עלינו הוא כבר לא משחק. למשל הגלדיאטורים ברומי לא בדיוק היו משחק, השחקנים אולי לא באמת רצו להשתתף וכפו עליהם. המשחק גם לא חייב להיות מהנה, אלא רצוני.
- המשחק הוא פונקציה תרבותית בפני עצמה- יש אלמנטים פולחניים, אלמנטים של קודש עבור אוהדים ושחקנים.
- למשחק יש גבולות-
- מרחב- גבולות המרחב לא בהכרח מה שסימנו מסביב למגרש למשל אלא יש מוסכמות אחרות.
- זמן- התובנה שמרגע מסוים מתחיל המשחק ומרגע מסוים הוא נגמר.
- חוקים- יש מוסכמות בסיסיות שבלעדיהן לא ניתן לקיים את המשחק, ושוב אצל חיות אי אפשר באמת לחוקק חוקים ולצפות שיעמדו בהם.
- במשחק צפון אלמנט אי הוודאות- אם המשחק הוא לא רצינות אז העיקרון הזה מפריד את המשחק מתאטרון. בהצגה מבוימת הכתובה מראש זה כבר לא משחק, כי משחק יכול להתפתח בכל מיני כיוונים לא ידועים מראש. למשל משחק כדורגל מתחיל 0-0 ולא יודעים איך זה יגמר.
מרכיבים נוספים שנוספו עם השנים קשורים להקשרים החברתיים. המשחק אמנם אינו הצגה אבל משמש פונקציות כמו הצגה, כאן מתווסף גם אלמנט פולחני- היום המשחק הוא סוג של דת מודרנית. קיימים במשחק אלמנטים פולחניים ודתיים במשחק.
התפתחות הספורט עד השלב המודרני
אם ההנחה של הויזינה נכונה אז המשחק מלווה את האנושות מאז שהיא קיימת. ככל שהחברה מתפתח מתחילים לראות שהיו משחקים. ואלו היו בדרך כלל חיקוי של פעילויות חיוניות של החברה- 1. צייד 2. מלחמה. כאן גם באה חיזוק התפיסה הפטריארכלית שהספורט הוא גברי. גם הכישורים שנדרשים לכך רק הגברים יכולים לעשות. ככל שהחברה מתפתחת בצורה יותר מתוחכמת יש לנו מכשירים- הצייד לא צד רק באבן אלא בחנית וכו', ואלו יהפכו לאלמנטים בסוגים שונים של תחרויות. חלק מהתפתחות האנושות בכלל, כמו עבודות פיזיות קשות, יתגבר התהליך של ביות בעלי חיים לצרכים פרקטיים. היכולת הזאת מאפשרת להתפתח כציוויליזציה, וגם לרתום את חלקן לתחרויות – סוסים, שוורים וכו'.
מתפתחים גם פריטים טכניים ספורטיביים מוחלטים למשל הכדור. היה למטרות פולחן מצד אחד ומשחק מצד שני, הוא מדמה את גרמי השמיים והמבנה יוצרת הילה וגם אפשר לשחק איתו. הכדור מתחיל להיות מרכיב ספורטיבי, היו כל מיני התנהלויות שהכדור עמד במכרזם כשהוא מייצג משהו אחר למשל השמש. כלי משחק נוסף שנולד עם התפתחות האדם- דיסקוס, חוץ מספורט השימוש שלו היה לתחרויות של כוח. מה שאומר שגם מרכיב האימון והכשרה מתחילים להיכנס לחברות המפותחות. מתחילות להתפתח גם תופעות כמו אקרובטיקה, דברים של מיומנות טכנית. הדבר החשוב הוא שאם המשחקים מתפתחים לבעלי אלמנט פולחני ומתחיל להיכנס מרכיב נוסף חשוב והוא- צופים/ קהל.
