סביבה מלוחה קיצונית נמצאת בבריכות המלח באילת, בהן ריכוז המלח הוא 35% לאחר שהמים מתאדים. באילת קיימות בריכות להפקת מלח, ורוב המלח שאנחנו משתמשים בו בא משם ועובר תהליך ניקוי ואריזה בעתלית. המערכת הזו מוקמת על ידי מפעל המלח על מנת לייבש את מי הים עד למצב של שקיעת מלח הבישול.
מה ניתן למצוא בבריכות הללו? צבע אדום אשר נגרם על ידי חיידקים. ישנו קרום לבן אשר הוא בעצם מלח בישול ששקע.
תמיסות רוויות במלח יהיו אדומות. כאשר מביטים במיקרוסקופ הדבר הכי בולט הוא אצות. האצה החד תאית הזו היא בעלת שני שוטונים אשר איתם שוחה בתוך המים ועושה פוטוסינתזה. היא חיה בשמחה בתמיסה רוויה במלח. לאצה קוראים דונאליאלה, והיא נמצאת בריכוזי מלח גבוהים. לא רק פרוקרטיוטיים יכולים לשרוד ולהתרבות במצבים של מלח רווי. באילת מגדלים את האצות הללו בחוות גידול של בריכות רדודות כתומות. טוענים שבריא לאכול את האצה הזו מכילה בטא-קרוטן כמו שיש בגזר. כיום המפעל בבעלות יפנית ומשווקים את האצה שם.
עיקר הצבע האדום נגרם על ידי חיידקים. החיידקים אשר נמצאים שם באותה תמלחת ורודה נראים מוזרים במיקרוסקופ: שם שטוחים ומרובעים. זו לא צורה מקובלת בתאים חיים. התאים הללו מתחלקים כמו כל יצור חי.
על מנת לחיות בריכוזי מלח גבוהים יש צורך בכך שקרום התא יהיה מנגנון בקרה קפדני מאוד, אבל לאפשר למים להיכנס ולצאת בחופשיות.
אם שמים תא דם אדום של אדם בסביבה מלוחה, התא יתייבש. אם שמים את התא בריכוז מלח אפסי ייכנסו אליו מים והוא יתפוצץ.
אם שמים את החיידק המרובע המלוח, הקרום חייב לדאוג שריכוז המים בתוך התא יהיה זהה לריכוז המים בתמלחת. יש ציור של זה במצגת.
ים המלח זוהי גם סביבה קיצונית, כיום בים המלח יש מליחות מאוד דומה לבריכות באילת. אבל, באילת המלח העיקרי הוא מלח ים- נתרן כלורידי ויחסית קל למיקרואורגניזמים לחיות שם.
בים המלח המלח העיקרי הוא מגנזיום כלוריד. חלק מאותם המרכיבים בים המלח הם עוינים לחיים מאשר מלח הבישול של אילת. יש חיים בים המלח! הפרסום הראשון לך הוא ב1936. גם בים המלח יש את האצה מלמעלה, אבל היא ירוקה. בים המלח יש פרוקריוטיים משונים שיש תמונות שלהם במצגת.
אבולוציה וארכיאה:
קארל וואז- נולד בניו יורק, למד ביל, רוב הקריירה היה באילינוי.
1977- כתב מאמרים עם מודל מהפכני שהסתכל על האבולוציה בצורה חדשה. ב2003 הוא קיבל פרס יוקרתי מאוד. פרס נובל לתחומים שאין בהם פרס נובל.
מבחינה מורפולוגית, אין לאדם מידע ויכולות לענות מהי צור החיידקים הקדומה ביותר, האם היו חיידקים גראהם חיוביים לפני חיידקים גראהם שליליים ועוד…
השקפות האדם לגבי חיידקים השתנו בהתאם להתפתחות המדע.
בוטנאים וזואולוגים יכולים לחקור את האבולוציה של החי והצומח בעזרת מאובנים ותיעודים היסטוריים של בעלי חיים וצמחים. אנחנו יכולים לקבל מידע על התפתחות הזנים של פילים וסוסים על ידי כל מיני ממצאים שמצאו בטבע, ולדעת כמה מינים של פילים וסוסים היו קיימים בעולם.
בלתי ניתן לבחון התפתחות של החיידקים על פי אמות מידה אלו. חיידקים הם בגודל של מיקרון אחד, כמעט שום דבר. את החיידק אולי ניתן לראות במיקרוסקופ, אבל גם במיקרוסקופ בלתי ניתן למצוא איזה ראיה היסטורית שמעידה על ההיסטוריה והאבולוציה של מין החיידק המסוים הזה.
ברקורד הגיאולוגי אין שום דבר שעוזר לנו להעיד איך החיידקים התחילו ואיך התפתחו. מה שיש לנו לעשות זה להסתכל על החיידקים שיש לנו היום.
ניתן להסתכל על התאים בשני עולמות: פרוקריוטיויוקריוטי.
העולם הפרוקריוטי הוא פשוט, בו כל החומר התורשתי מפוזר.
התא היוקריוטי כנראה יותר חדש, ומצויים בו אברוני תא והוא יותר מסובך. (אדם, בע"ח, צמחים)
חלוקת העולם לממלכות צוירה בעבר כעץ עם ענפים על פי כל ממלכה. באחד המודלים משנות השבועים נטען כי העולם היוקריוטי התפתח מהעולם הפרוקריוטי- אנדוסימביוזה.
במיטוכונדריה והכלורופלסטיםהיוקריוטים יש דנ"א ויכולת לסנתז חלבונים. המיכטוכונדריה יודעת להתחלק בעצמה.
הייתה טענה כי המיטוכונדריה היא חיידק א-אירוביים פרימיטיבים שחיו בסימביוזה עם תא יוקריוטי. כיום אנו יודעים לומר שאכן המיטוכונדריון היה חלק מיצור פרוקריוטי קדום.
