על מנת להיפטר מחיידקים אשר נמצאים בסביבתנו ניתן לשטוף ידיים עם סבון (שימיס את קרום התא של החיידק), שימוש בכוהל (ממיס שומנים ויפגע בממברנה של התא), יוד אשר גורם לשינויים כימיים בחלבוני ומבני התא על ידי חמצון. הטיפולים הללו הם יעילים אך עד גבול מסוים.
סמלוויס עבד בבי"ח בוינה, כאשר היו שתי מערכות של חדרי לידה. היה ידוע שבחדר לידה מס' 1 סטטיסטיקת תמותת האימהות היא גבוה ביותר, אחוז האימהות אשר נפטרו ממחלות זיהומיות בחדר לידה 1 היו הרבה יותר גבוהים.
סמלוויס מצא ששני חדרי הלידה התנהלו עפ"י אותם הנהלים והשטיות, אך התברר כי צוות חדר 1 בא במגע עם גופות וגוויות לפני שבאו לעבודה בחדר הלידה. סמלוויס המליץ לרופאים לשטוף ידיים לפני שהם נכנסים לחדר הלידה, אך לקח להם זמן רב עד שהסכימו לשטוף את הידיים מפני שחשו עלבון אישי. לאחר ששטפו ידיים אחוזי התמותה ירדו בחדר הלידה הראשון. זוהי תחילתה של הסטריליזציה בבתי החולים.
לאחר כמה שנים החלו להכניס את שיטת הפעולה הזו לחדרי ניתוח, ע"י יוזף ליסטר. הוא טען שע"י להקטין את רמת הזיהום הנגרם מניתוחים, יש לפזר חומר מחטא באוויר. התוצאה הייתה מדהימה, ורק אז נכנסה המודעות להיגיינה של הידיים ולחיטוי השטח הבריא בגוף החולה על מנת לא להעביר חיידקים לרקמות בריאות. (ליסטרין על שם יוזף ליסטר)
מה קורה כשחיידקים חודרים לתוך הגוף?
איך הגוף שלנו נלחם בגורם חיידקי עוין?
-ליזוזין אשר התגלה ע"י אלכסנדר פלמינג בשנת 1922. בתוך הדמעות וריריות האף קיים אנזים מסוים אשר הורג חיידקים.זהו בעצם קו ההגנה הראשון של הגוף שלנו. הרקמות הרכות כמו האף והעיניים הן רגישות ועדינות, והליזוזין בעצם מגן על רקמות אלה מפני חדירה של חיידקים. לחיידקים יש דופן מיוחדת בשם פרובליקן אשר מורכבת משרשראות הבנויות משני סוכרים, אשר מחוברות מחומצות אמינו בניהן. דבר זה יוצר רשת גדולה. הליזוזין חותך את רשת הסוכרים וקורע אותה, כך שהרשת הזו מפרקת. חיידק אשר טופל בליזוזין מאבד את הדופן הקשיחה שלו. תכולת התא מתפזרת ונעשית ללא צורה, מה שנשאר הוא חלש ונשבר בקלות והחיידק מת.
-מערכת החיסון ונוגדניה זהו קו ההגנה השני של הגוף.
-תאי הדם הלבנים (מאקרופגים) אשר בולעים או הורגים חיידקים.
תרופות למניעת מחלות חיידקיות
-ארליך, פרס נובל לרפואה 1908, נפטר ב1915.
ארליך חיפש תרופות נגד חיידקים, הניח את היסודות הראשונים לכימותרפיה. ניסה כל מיני חומרים ועשה ניסויים על בעלי חיים והגיע לחומרים רעילים לחיידקים.
מצא את החומר אטוקסיל אשר הוא רעיל, והחיידק רגיש לחומר יותר מהחולה.
לאחר מכן מצא את סלברזאן לטיפול בעגבת. תרכובת עם חלקיקים של חומר רעיל, פחות לאדם מאשר לחיידקים ומציאת המינון המתאים בו החיידקים ימותו והחולה יחיה.
–גרטהארדדומאגק, פרס נובל לרפאה 1939.
גילה את הפרונטוזיל, חומר שפוגע בחיידק בלי לפגוע בחולה. התגלה בשנת 1932. הפרונטוזיל מכיל גופרית, חנקן ועוד. החיידק מייצר חומצה פולית, אשר כמעט זהה לחלוטין לתרופת הפרונטוזיל. החלק הפעיל של המולקולה (בו נמצא החומר הפעיל כנגד החיידק) הוא החלק בו אותו החיידק מזהה בטעות כחלק מהאנזים לייצור החומצה הפולית. אם אנחנו מייצרים את החומר שדומה, האנזים טועה ומכיר את התרופה בתור החומר שצריך. כך נוצרת הפסקת פעילות האנזים ושיתוק החיידק. הגוף האנושי לא יודע לייצר חומצה פולית, ולכן האדם לא ייפגע ממולקולה "שגויה" של חומצה כזו, ונצליח להזיק לחיידק.
-אלכסנדר פלמינג, גילוי הפניצילין 1928, נובל רפואה 1945.
-תגלית הפניצילין הייתה בטעות. פלמינג חקר חיידק מסוים, ובטעות חשף צלחת פטרי אחת לאוויר. לאחת הצלחות שלו נכנסה פטריית עובש נפוצה. לאחר כמה ימים הפטרייה התפתחה ופלמינג שם לב שבקוטר די גדול מסביב לפטרייה לא התפתחו החיידקים הללו. פלמינג חשב שאולי הפטרייה מפרישה חומר לתוך האגר אשר הורג חיידקים, ונתן לפטרייה להמשיך לגדול. לפטרייה הזו יש יכולת לפתח נבטים, והוא קרא לפטרייה בשם פניציליום, ולומר שהיא מפרישה פניצילין.
-אותן התצפיות נעשו 30 שנה מוקדם יותר ע"י הרופא הצבאי הצרפתי ארנסט דושן ותצפיות אלה נשכחו. דושן למד רפואה בליון, צרפת ופרסם את עבודת הדוקטורט שלו על מיקרואורגניזמים- תחרות בין פטריות עובש למיקרובים.
דושן הזריק את הפטרייה וחיידקים מזיקים אחרים לבעלי חיים ומצא שכאשר מזריקים את הפניציליום ביחד עם החיידקים החומר הפעיל מחליש באופן ניכר את פעילות החיידקים.
-איך פועל הפניצילין? הפניצילין פועל על דופן החיידק (כמו הליזוזין). כאשר חיידק אשר רגיש לפניצילין רוצה לגדול, הוא מכפיל את כמות החומר הנמצא על דופן החיידק (הסוכרים עם חומצות האמינו). הפניצילין מונע את הכפלת הדופן ובכך יוצר דופן חלשה מאוד שלאחר מכן היא תתפרק באופן קל מאוד, ולאחר מכן החיידק מת. הפניצילין לא פועל על נבגים, משום שנבג הוא שלב של מנוחה- בו החיידק לא מת אבל גם לא ממש חי, והפניצילין מונע גדילה ויצירת דופן חזקה בתאים גדלים. הפניצילין נהייתה כוכבת בשנות ה40, והחלו לחשוב על הכנסת פניצילין למשחות שיניים ומסטיקים על מנת להרוג את החיידקים בחלל הפה (מה שהתברר כטעות משום שחיידקים יכולים לפתח עמידות).
– מכאן והלאה, ניתן היה לבדוק ולחקור חומרים אנטיביוטיים חדשים. ניסוי ומציאת זני אנטיביוטיקה חדשים מופיע במצגת. זלמן וקסמן, נובל רפואה 1952 ע"י פיתוח סטרפטומיצין- החומר האנטיביוטי הראשון כנגד השחפת. אשר פניצילין לא משפיע עליו. וקסמן מצא חיידק אשר מפריש חומר פעיל נגד חיידק השחפת. הסטרפטומיצין פוגע באחד השלבים של בניית החלבונים בתא, וכך החיידק לא יוכל להתרבות. יש לנו מגוון של חומרים אנטיביוטיים אשר לא כולם עובדים על אותו איזור בתא.
