כשהייתה בת 13 אמה נפטרה וזמן קצר לאחר מכן גם אחת מאחיותיה. ככל הנראה בעקבות משבר זה פרצה אצלה מחלת נפש ממנה סבלה כל חייה (סוג של מאניה דיפרסיה). תקופות התפרצות יצירתית אל מול תקופות שקיעה ודיכאון אפיינו את חיה (היא אושפזה רבות בעקבות זאת). בגיל 22 אביה נפטר והיא עברה עם אחיה לגור בלונדון ברובע בלומסברי, שם הכירה את בעלה לאונרד וולף (יהודי). ביומניה תיארה את מערכת היחסים ביניהם כהרמונית ומאושרת. היה ביניהם גם קשר מקצועי – הם הקימו ביחד הוצאת ספרים חשובה ביותר ולאורך כל השנים לאונרד תמך מאוד בקריירה הספרותית של וירג'יניה. 3 שנים לאחר נישואיהם, 1915, וולף הוציאה את ספרה הראשון ובמהלך שנות ה-20 היה הפרץ היצירתי העיקרי שלה.
בני הזוג וולף חיו ברובע בלומסברי בלונדון, בו עד היום יש אזכורים רבים לחבורת בלומסברי – חבורה בוהמיינית בה היו דמויות מפתח רבות בהגות המאה ה-20 (משוררים וסופרים, כלכלנים ועוד). הייתה זו חבורה מכובדת ביותר אשר בוהמייניות ויחס פתוח לבני זוג ומין אפיינו את אורח חייהם. וולף ניהלה גם היא מערכת יחסים עם אישה, אשר קיבלה ייצוג מרכזי בספרה "אורלנדו". ב-1941, כשהייתה בת 59, על רקע מלחמת העולם השניה וההפצצות על לונדון כשסיימה את הספר האחרון שלה, התאבדה בטביעה בנהר.
אל המגדלור יצא ב-1927, הוא נחשב לאחד מהיצירות הקנוניות של הספרות המודרניסטית האירופית.
2. מודרניזם בספרות – זרם התודעה וסימבוליזם
כפי שראינו לא מעט לאורך הקורס, כדי לאפיין תנועות בספרות יש לראות מול מה הן נוצרו ומול איזו תנועה אחרת הן עיצבו עצמן. מודרניסטים רואים עצמם כיוצאים נגד הריאליזם והספרות הריאליסטית שלדעתם היתה דומיננטית מדי. הטענה של ספרות זו, הנשענת על התפתחויות ומערך שינויים של אותה התקופה (כמו תורת הקוואנטים ותורת היחסות של איינשטיין, מהפכות פילוסופיות והפסיכואנליזה), היא שההנחה הריאליסטית לפיה יש משמעות קבועה ויציבה, אובייקטיבית, מחוץ לתודעה האנושית ושלתודעה יש אפשרות לתאר מציאות זו – הנחה זו היא אשליה. בבסיס הטענה – כל ייצוג של המציאות החיצונית בהכרח מתווך ע"י התודעה המתבוננת. התודעה קובעת את האופן בו נתאר את העולם. לכן היומרה לתאר את המציאות אובייקטיבית היא אשליה. בספרות היה ניסיון לחזור אל התודעה, פנימה. זוהי תנועה החוזרת אל מאפייני הרומנטיקה שהתמקדה גם היא בעולם הפנימי הסובייקטיבי ואל האופן בו התודעה רואה את העולם. המיקוד הוא בתודעה. המייצג במיוחד בספרות את המעבר הזה נקרא – ספרות זרם התודעה. זה הוביל לפרץ של יצירות שעוסקות בתודעה, בזרימתה, ובאופן בו היא קולטת את העולם. כמו שהתודעה נעה כל הזמן בין זיכרונות, חלומות, מחשבות לעתיד (התודעה היא מעט כאוטית ולא רציפה) – כך גם הספרות – מתיימרת לשקף זרימה זו של התודעה. המשפטים ארוכים, כמעט ואין נקודות, זה מייצג את הזרימה הזאת.
באל המגדלור בהקשר זה יש מיקוד בתודעה. אנו כל הזמן נמצאים בתוך העולם הפנימי, התודעה של הדמויות השונות. אך בניגוד ליצירות אחרות בהן ההתמקדות היא בתודעה של המחבר/מספר, אצל וולף אנו נעים בין תודעות של דמויות שונות. זה יוצר את ריבוי זרמי התודעה/נקודות ההשקפה הפנימיות. יש מספר אחד, זהו לא נרטיב בגוף ראשון, מעין מספר יודע-כל, אך הוא מעביר אותנו כל הזמן בין התודעה הפנימית של הדמויות השונות והעולמות הפנימיים שלה והאופן בו הם תופסים את העולם. זה קשור קשר ישיר לחיפוש אחר משמעות ולניסיון להשיג ידע מסויים על העולם ולייצג ידע זה, הניסיון שלנו להכיר ולדעת אובייקטים בעולם.
המימד השני במודרניזם ובאל המגדלור הוא הסימבוליזם – שימוש בסמלים. ישנם אובייקטים שונים בטקסט המשמשים במעין תפקיד כפול. הם גם אובייקטיבים קונקרטיים עם משמעות מילולית אך בו בזמן גם מייצגים משהו אחר, דבר מופשט. כמו שהווילונות באיוון איליץ' מייצגים גם מחיצות בין איוון לבין העולם. המחלה שלו, שהורגת אותו, מייצגת גם משהו מופשט יותר – מחלה רוחנית שטולסטוי רואה כדומיננטית בחייו – חוסר תשומת הלב. גם במובי דיק יש שימוש חזק בסימבוליזם – הלוויתן עצמו שהוא גם אובייקט מסע הציד אך בו בזמן מייצג משהו רחב יותר – הטבע ומשמעותו וכו'. באל המגדלור יש שימוש חזק ביותר בסמלים וישנם שני סמלים מרכזיים:
1) גב' רמזי – היא דמות קונקרטית אך בו בזמן וולף הופכת אותה למייצגת משהו גדול מכך – סוג מסויים של נשיות.ה
