הטענה לגבי היצירה היא שתומאס מאן מבסס כמעין רומן רעיונות, את שקיעתה של המשפחה על הרעיון הזה של המאבק בין הרצון לבין הדימוי. הטענה שעולם העסקים והמסחר הוא העולם המזוהה עם קוטב הרצון, עם החיות המתפרצת, זהו עולם נטול רפלקסיה או מוסריות. אל מול זה מתקיים קוטב הדימוי, התפתחות הרפלקסיה המוסרית. ככל שהספר מתפתח יש ירידה בקוטב הרצון, עליה ברפלקסיה, אך עליה זו מובילה גם לירידה בכוח החיים ובסופו של דבר להתפוגגות מוחלטת.
לצד המוות, מה ששופנהאואר רואה כמה שמקרב אותנו מחדש דרך קוטב הדימוי אל אותו הרצון היא האומנות, בראש ובראשונה – המוזיקה. הוא העריץ את המוזיקה, ולפיו מוזיקה בשיאה היא מה שמאפשר לנו להתעלות מעל הקונפליקט, מעל הדימוי, ולהתחבר לרצון בסיסי, קמאי, כוח חיים. מהלך זה מהרצון אל הדימוי יוצר את השלד של הרומן, הוא מבנה העומק שלו, עליו מאן בונה את העלילה.
בהתחלה ממש – דמות הסב, מייסד הפירמה, יוהאן בודנברוק האב – בסצנה בה נכדתו טוני יושבת על ברכיו והם משתעשעים ביחד, ניכר כי יש ביניהם קרבה מאוד חזקה. הוא משחק איתה ומבקש ממנה לדקלם את הקטכיזם – עיקרי האמונה הנוצרית שמלמדים כל ילד נוצרי. היא מדקלמת וניכר שהוא משתעשע, וכי מטרתו היא בעיקר ללעוג לאמונה הנוצרית, ושהיא לא אומרת לו דבר. כלומר דמות הסב היא דמות המזוהה עם דור ההשכלה, הנאורות, הדור שהפנה עורף לנצרות ולדת והלך על עקרונות של רציונליזם ושל בוז לא רק לדת אלא גם למוסר הנוצרי. עוד בולט בתיאור זה בהתחלה, הוא האופן בו מאן מתייחס בו אל הדמות של הסב. האם הוא בז לה? האם היא דמות שלילית בעיניו? האם היא אמביוולנטית? מה היחס לדמות זו? נראה כי היא דמות אכזרית במובנים מסויימים, מייצגת את החיות של עולם העסקים נטול המוסר והרפלקסיה. יש בה מימד שלילי ללא ספק, אך בו בזמן יש בו גם סוג של הערכה אל הסב ואל עולמו, אל החשיבות שהוא מעניק למשפחתו ולעסק המשפחתי, למסורת המשפחתית. זהו מימד של אמביוולנטיות מאוד חזק, לגבי כל העולם הבורגני. האם מאן מזמין אותנו לבוז לעולם זה באופן חד משמעי או שזה יותר מורכב מכך?
בצוואתו, אביו של מאן אמר כי הוא רוצה לסגור את העסק המשפחתי וכי העסק יועבר אל המוציאים לפועל, ובניו יקבלו את הכסף רק אם יוותרו על השאיפות הספרותיות שלהם, יבחרו מקצוע פרקטי לחיים. רק לאחר מכן יזכו לקבל את הירושה של האב. שניהם לא קיבלו את הכסף אלא המשיכו בקריירה הספרותית. אך בעוד שהיינריך היה מאוד ביקורתי כלפי עולם זה של האב, תומאס תמיד נשאר אמביוולנטי אל העולם הזה של העסקים והפרקטיות. הוא לא לחלוטין בז לעולם זה, וזה דבר המקבל ביטוי מרכזי גם דרך הדמות של הסב לאורך היצירה.
בארוחה בבית הבודנברוקים החוגגים את כניסתם אל הבית החדש, מעיב ברקע מכתב שנשלח ע"י גוטהולד, הבן של בודנברוק האב מנישואיו הקודמים. הוא העז להמרות את פיו של אביו והתחתן מתוך אהבה עם אישה ממעמד נמוך, לא זאת בלבד אלא שהוא גם הקים חנות עצמאית כדי לשרוד. הוא הפנה עורף אל העסק המשפחתי בכך, והמרה את פיו של אביו שהתנגד בתוקף אל הנישואים האלה. האב הודיע לו כי הוא נותן לו סכום כסף מסויים אך מאותו רגע הוא לא רוצה לשמוע ממנו יותר, הוא "מחק" אותו. במכתב הוא פונה שנית אל אביו, פונה אל הרגשות הנוצריים שלו כדי שיעזור לו. יוהאן הבן, ז'אן כפי שהוא נקרא לאורך היצירה, מנסה להסתיר ממנו את המכתב כדי לא להרגיז אותו. אך בסוף הערב הוא מראה לו בלית ברירה את המכתב. האב מתמלא זעם ואומר לו "חסל, למיטה". הוא לא רוצה לדבר על כך יותר. התיאור ממחיש את האופן בו מאן בונה את דמות הסב, כמייצג את עולם העסקים והחיות הבלתי מתפשרת והבלתי רחמנית, נטולת החמלה, של עולם העסקים. מבחינתו גוטהולד עם כל תחינתו לא ראוי לתשומת לב נוספת והוא שולח אותו מעליו. מאוד עיצבנו אותו הדיבורים הנוצריים על מוסר. קוטב הרצון, עולם החיות והויטאליות מזוהה כאן עם יוהאן בודנברוק האב.
כאן גם פוגשים במובן מסויים את ראשית הרפלקסיה המוסרית ביצירה, של ז'אן, היא מזוהה עם המוסר הנוצרי. בשם המוסר הוא מייעץ לו לחשוב על כך עוד קצת. לבן יש כוח הכרעה לא פחות מלאב, ובסופו של דבר הוא עורך חישוב מהיר בראש של המשמעויות הכספיות של ההיענות לדרישת גוטהולד ומגיע למסקנה כי לא ניתן להיענות לו, עם כל הרצון הטוב זה רע לעסקולכן חייבים לסרב לו. כלומר בעולם של ז'אן יש התעוררת של רפלקסיה אך עדיין אנחנו עמוק בתוך העולם נטול החמלה של העסקים.
